יום רביעי, 3 בפברואר 2010

"היה או לא היה"












































































































































































זאבה קונס קירשנר / "היה או לא היה..."

זאבה קונס קירשנר, בת לניצול שואה, נקראת בשם "זאבה" על שם אחד משני בניו של אביה שנרצחו בשואה.
סדרת הציורים של זאבה נוצרה בעקבות ביקור מאוד אמוציונאלי של הציירת בפולין בחברת המקהלה בה היא חברה, כאשר ברקע מהדהדת הכחשת השואה ע"י שונאי ישראל.
בציורים אלה מתייחסת האמנית למצבים רבי דרמה בעלי עצמה רגשית חזקה, סערות של אש משתוללת, אתרים הרוסים בצילה של מלחמה, מראות של שואה וקטסטרופה ואכזריות המותירה את האדם הבודד קטן וחסר ישע.
הציורים עשויים דיגיטאלית תוך שימוש בטכניקה אמנותית ייחודית המערבת משיכות צבע מסיביות בעירוב חוזר ונשנה של קולאז'ים וחלקי ציטוטים ממוטיבים סימליים שונים ומרישומי אבי הציירת שהיה אף הוא אמן ותיעד את שעבר עליו בשואה.
טכניקה זו מעצימה עד מאוד את תחושתו המעיקה של הצופה מההתמודדות עם מראות אלה.
קשה להתעלם מכוונתה של היוצרת ליצור מימד של אזהרה, הפגנה ומחאה המזהירה אותנו מפני האלימות, המלחמה ותוצאותיה, ובעיקר מזהירה מפני ההכחשה והניסיון לשנות את פני ההיסטוריה שפגעה כה קשות בעמנו, בדמגוגיה זולה.
זאבה למדה תקשורת חזותית, רישום וציור באקדמיה בצלאל, פילוסופיה של אמנות באונ' ת"א, לימודי הדפס במדרשה לאמנות ולימודי פיסול אצל הפסל הרי ברון.
לצד עבודתה בציור מציגה זאבה מדי פעם גם את עבודותיה בפיסול.
זאבה קונס הציגה בתערוכות יחיד ובתערוכות קבוצתיות רבות בארץ ובעולם, ייצגה את ישראל בחודש ישראל בגרמניה, הוזמנה להשתתף בביאנלה להומור וסאטירה באמנות בבולגריה, קיבלה את פרס"משואה" על תערוכה קודמת בנושא השואה, ועבודותיה נמצאות באוסף הגרפוטק.

יום שבת, 12 בדצמבר 2009

בלונדי ופינתה


























באפריל האחרון נפטרה כלבתינו האהובה שלג. היה צער רב במשפחתנו ויום לאחר מותה הבאנו את בלונדי, גורת מרימנו בת חדשיים.
בלונדי היא כלבה עם המון חוש הומור ויש הרבה צחוק ושמחה במעונותינו. לאלף אותה לא היה פשוט כיוון שהגזע הוא גזע עצמאי בעל דעה משלו ורצון חזק, אך בעזרת המאלפת מיכל קירשנר mixkirsh@yahoo.com אנו מתגברים על הבעיות.

יום רביעי, 9 בדצמבר 2009

איורים בברונזה















































































בתערוכה המוצגת זו מציגה האמנית זאבה קונס פסלים קטני מימד היצוקים בברונזה. עבודות אלו נוצרו לאחר שנים רבות של עיסוק בציור, הדפס ובעיקר עיסוק בתחום תקשורת חזותית.

את כשרונה הרב בתחום האיור השכילה קונס לרתום לטובת עבודותיה הפיסוליות,
כל פסל הוא מעין איור לסיפור, הסיפור הוא סיפורה של האמנית אך הפסל הינו נטול שם כדי שהצופה יוכל לרתום את האיור לסיפורו שלו באופן אובייקטיבי, הצופה המתבונן בפסל יוצר שכבה נוספת של פרשנויות, מעין קונוטציות אישיות, ובכך נרקם סיפור חדש לפסל.
העבודות שזורות באלמנטים של הומור ומעלות חיוך על פני המתבונן וייחודן טמון בכך, שהן מתאפיינות בשטיחות ודו ממדיות, הן מגוונות , בעלות טקסטורות היוצרות ניגודים המעוררים מתח ועניין: חלק לצד מחוספס, מבריק לצד מט. / מתוך דברי האוצרת דליה דנון בתערוכה שנערכה בגלריה שי דנון בת"א

דוגמה לפרסומים לתערוכות











שואה דור +דור+ / תערוכת הדפסים



































































אבי, הצייר אברהם קירשנר ז"ל, היה ניצול שואה.כיליד פשמישלנה שבאוקראינה, חווה את השואה על כל מוראותיה, כל בני משפחתו הובלו ביחד עם כל יהודי העיירה ליער, שם נורו למוות. בעת בריחתו תיעד אברהם קירשנר את הזוועות שחווה ברישומים על גבי פנקס קטן אותו הביא עימו לארץ.בן דודו – משה קירשנר אשר היה עד לטבח ביער, ניצל ונדר נדר להקים ביער מצבה ליהודי העיירה. כאשר נסע להקים את המצבה הביא לי חול מהמקום המדויק בו נרצחו היהודים, מחול זה יצרתי את הלוחות להדפסים אלו.לתוך הלוחות להדפס שיצרתי הכנסתי לוחות להדפס שייצרתי מעבודותיו של אבי והדפסתי אותם ביחד.התערוכה מייצגת את הדור שנכחד ע"י החול ממקום ההשמדה, את הניצולים ע"י ציורי אבי, את הדור השני ע" עבודתי ואת הדור השלישי ע"י אוצרת התערוכה – רונית קירשנר, נכדתו של אבי.תערוכה זו הוצגה בארץ ונשלחה ע"י משרד החוץ לגרמניה לייצג את ישראל בחודש ישראל בגרמניה, זכתה בפרס "משואה" ונתרמה לגרפוטק .